״לאחרונה התחלתי לתכנן מעבר לאזור העוטף. זה משהו לא רציונאלי... הבנה שאני רוצה להיות שם עכשיו.  זו גם ההבנה שצריך אותי ועוד כמוני. עם אנרגיה טובה ומוטיבציה להזיז הרים, עם חמלה ויכולת הכלה - ובעיקר עם תקווה, שאפשר וראוי שיהיה כאן טוב יותר״.

​

״אחרי ה-7/10 התחלתי לעבוד בבית הספר שהוקם למען תושבי אשכול המופנים לים המלח. האנשים והילדים המופלאים שפגשתי נכנסו עמוק לליבי והתחברתי לקהילה שממנה אני לא רוצה להפרד. באופן טבעי וחזק, נולד בי הרצון להמשיך לחיות לצד הקהילות אליהן נקשרתי״.

​

״אני רוצה עוד שותפים ושותפות לדרך. שנהיה באותו ראש, שנשב הרבה ביחד בכיף, שנוכל להתמודד עם הכל ביחד. יש להמון אנשים את התחושה שחייבים לעשות משהו אבל לבד זה בלתי אפשרי, הקבוצה נותנת גם מקור כוח של שייכות וגם את האפשרות להשפיע"

​

״לא בחרנו במבחן האכזרי של התקופה הזאת אבל אנחנו יכולים לבחור איך להגיב אליו וכל בחירה כזאת מייצרת עתיד ותקווה. ממש כמו שדור המייסדים בחר להקים מדינה מתוך משבר גדול אנחנו בוחרים לראות בתקופה הזאת קריאה לדור שלנו - עכשיו תורנו".

​